יהודה יום טוב בן פרלה (שרה) ברסימנטוב ז"ל

קווים לדמותו של חבר יקר וחבר בקהילה בישוב חשמונאים ומי ששימש כגזבר העמותה מיום הקמתה ועד ליומו האחרון.

דיברי רב הקהילה ויו"ר העמותה לזיכרו של יהודה ז"ל:

את החברים היקר יהודה ברסימנטוב ע"ה הכרתי בקיץ שנת ה'תשמט 'כאשר עברה משפחהנו לגור בישוב חשמונאים (אז נקרא רמת מודיעין ).

דמותו של יהודה ע"ה בעיני היה - אדם בעל מידות ומאיר פנים, שקול ומתון, אבל דבק בערכיו המיסדים על אדני תורתנו הקדושה וחותר בדביקות לממש אותם. התרשמות זו אינה רק שלי, אלא כל מה שהייתה לי אותה מזכירה. דברים הסתלקות של יהודה ע. . "ה לגנזי מרומים - נכתבו תגובות של מתפללי בית הכנסת בק קבוצה ונשלחו אלי תגובות מיוחדות פרטיות - וכולם עולים הרושם החזק שעושה דמותו נפלאה, להלן אצטט מקצת משתי תגובות.

 "יהודה חבר יקר הלך מאיתנו - זכיתי עבודה איתו שנים רבות למען הקהילה והכל במסירות בצניעות וענווה ביסודיות ובהצלחה רבה. הוא יחסר לי כחבר טוב ויחסר לכל הקהילה"

 "ביום זה, אנו מבכים מרה את עלייתו של יהודה ז"ל, מכובדנו ידידנו וחברנו, לגנזי מרומים, לאחר מחלה קשה. אנו מבכים את אצילותינו הנפש שלו, את נועם הליכותיו עם כל אחד ואחת. מסירות ולאורך שנים רבות, עסק בנייני ציבור באמונה. השכים והעריב בבית הכנסת, קרא בתורה ברהיטות ובדייקנות, שימש כשליח ציבור בימי חול ובחגים, הביא מבשמי מנגינות אבא בתפילותיו, והאציל המקצועיות המיוחדת לכל סביבתו ולכל מכריו. יחסר לנו מאוד.

 

יהודה ע"ה כאיש משפחה

ליהודה ע"ה ואשתו רבקה הי"ו היה מרקם יחסים מיוחדים, אשר מאופיין המסיבות וכבוד הדדיים, אשר היוו ביטוי חזק לאהבה רבה ועמוקה שהייתה ביחד. רבקה הי"ו שכמו שרה אימון נהגה בצניעות ובמרבית זמנה הפנוי - הייתה ב"אוהל ", משקיעה את הכוח המצוות ובאהבה לבעלה ולילדיה - וכשגדלו הילדים והקימו לעצמם משפחות משפחות עובדים מומחים מיוחדים ובאהבה לבעלה יהודה ע"ה, מה שאפשר להציע למידה בכבוד כראוי. ובאהבה גדולה - אהבה אמיתית מעומק ליבו (לא אהבה נבובה מציגות חברות בתרבות המערב) ליהודה ע"ה היה רצון עז שבניו ימשיכו את מסורת ישראל העתיקה והמיוסדת על אדני פז, הדבר בא לידי ביטוי הן בבחרות בתי ספר מתאימים לזהות, כי הוא היה כך מיוחד יום ביומו במסלול ארוך, דרך הלוך וחזור, וגם בהשקעתו האישית ללמדם את הקריה של פסוקי דזמרה כראוי, את הקריה ביתא ועוד.

נושא זה עלה מרומז בהרבה מאוד שיחות שניהלתי איתו כשהיינו מלווים זה את זה בדרכינו הביתה מבית הכנסת, וגם לא אשכח את שמחתו ואור פניו.

אציין שבשיחותיי עם יהודה ע"ה העלה לא פעם עד כמה הוא גאה במשפחתו וילדיו, אבל יחד עם זה מעולם לא התגאה כלפי חוץ בהישגיהם.

 ​

יהודה יום טוב בן פרלה (שרה) ברסימנטוב ז"ל

חיבורו ללימוד התורה וללומדיה

החברה הראשונה שלנו בישוב, כששימשתי בגבאות בית הכנסת לצידו של יהודה ע"ה, הוא פנה אלי בבקשה שתקבל שיעור תורה בגמרא ביום שבת - ואכן לבקשתו התחלנו ללמוד שיעור קבוע בגמרא אחרי תפילת מנחה של שבת שיעור מצומצם שכל את יהודה ע"ה, את ר 'שלום כתריאל הי"ו, את דורי הי"ו ואותי. שיעורים זה לא יכול להיות שאכסניה קבועה וזה נדד ממקום למקום, לפעמים קצת פתוח, כשאנחנו יושבים על מחשבות מבינות אותי שהיו פזורים בישוב (עד שקיבל אכסניה קבועה חמה ולבבית בבית משפחה נחום הי"ו). משתתפים בו מידי שבת כ 30 אנשים מכל המרקם החברתי שבישוב, ובמסגרתו אנו כמעט ומשלימים את כל סדרות המועדון.

כשיצא יהודה ע"ה לגמלאות, הצטרף לאתר קבוע לשיעור הלכה המתקיים מידי בוקר ומרחב "צפרא טבא -אליבא דהלכתא", בו משתתפים כ -28 אנשים מכל המרקם החברתי בישוב ובו נלמדת ההלכה ממקורה עד להפקת הפעולה ב"שפה ברורה " -בראיה של כלל ישראל. בשיעור זה יהודה ע"ה בלט מאוד ברצונו הבינו את ההלכה על בוריה.

משיחות שקיימתי איתו למדתי עד כמה העריך והעריץ את לומדי התורה, שהיתה לו גאווה מיוחדת בקשר המשפחתי שלו עם הרב בן ציון אלגאזי שליט"א ועוד רבנים שהפרטית החלמה מילדותו ועד לתקופת מגוריו בחשמונאים.

מאז שחלה קבעתי עם יהודה ע"ה שיעור בחברותא בכל ליל שבת, ובו למדנו בספר נפלא "מנורת המאור", יהודה למד זאת בשקיקה רבה, ונתן לי תוספת מיוחדת, עד כמה הוא מחכה כל השבוע לשנות את זה.

שיחתי האחרונה עם יהודה ע"ה התקיימה ליד פתח ביתו, יומיים לפני פטירתו, באותה שיחה זכיתי לחיבוק גדול וחזק ממנו ובמספר מילים מחזקות – מילים אלו נאמרו לי ביחידות, ומשום כך לא אפרסמם, אבל אראה בהם מעין צוואה אותה אחתור למלא.

יהודה ע"ה חבר יקר שהלך מאיתנו, ועלה לגנזי מרומים, אדם אציל נפש, נעים הליכות, אוהב ומסור למשפחתו ולצורכי הציבור בהם עסק בענווה, יושר ואמונה, אוהב תורה ומכבד את לומדיה, בישם את בית הכנסת מבשמי מנגינות בית אבא -  והאציל מעדינותו המיוחדת לכל סביבתו ולכל מכריו.

זכות תהיה למשפחתו, למכריו ולכל אוהביו, לדבוק בדרכו ולנסות להשלים חסרון זה שנחסר בעולם, דבר שבוודאי כדאי ויש בו זכות גדולה גם ליהודה.

ולסיום זכה יהודה ע"ה לקיים את דברי רבי חנינא בן דוסא במסכת אבות פרק ג' משנה י': "הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו" ובע"ה יהיה מליץ יושר על כל משפחתו היקרה, על קהילת חשמונאים וכלל ישראל.

 

שמעון בוחניק - רב הקהילה ויו"ר העמותה

נר זכרון

עמותת דעת צדקות